הכמות של גז הראדון שחודר מהקרקע למבנה תלויה בריכוז הראדון בקרקע, בצפיפות הקרקע ובשיטת הבנייה. לרוב הסיבה העיקרית לחדירת גז ראדון היא פתחים של המבנה אל הקרקע: סדקים, כניסה של צינורות מים, ביוב, כבלי חשמל וכו' וניתן לסתום מסלולים אלו בקלות. יש לזכור כי אם ריכוז גז הראדון בקרקע גבוה חדירותו דרך תשתית המבנה (החיבורים בין הרצפה והקירות) תהא משמעותית. אך גם למקרה זה יש פתרון שמקורו בשיטות להגנת המבנה לפני ואחרי הבניה.

​

​

 

1. אוורור מאולץ - ניתן לשפר את איכות האוויר ולהפחית ריכוזי ראדון במבנים בעזרת אוורור מאולץ. כדי למנוע זרימה מוגברת של גזים (כולל ראדון) מן הקרקע לתוך המבנה יש להבטיח שתנועת האוויר תהיה מן החוץ כלפי פנים ולא להיפך. ניתן לעשות זאת באמצעות התקנת מכשיר הגורם לאוורור מאולץ ומאווררים,

אוורור פאסיבי - יש לדאוג לתנועה ותחלופת אוויר כל הזמן,  בתנאי מזג אוויר קשים יותר, כמו חורף ושרב בקיץ, חשוב להשאיר את החלל פתוח גם אם רק בצד אחד, חשוב לאפשר כניסת אוויר נקי כדי להפחית את ריכוזי החלקיקים המזיקים.

2. מיטיגציה – סתימת פתחים וסדקים:
סדקים ופתחים הפונים לקרקע חשופה הם מקור לזרימת ראדון לתוך המבנה. סתימת סדקים אלה ע"י בעל מקצוע תקטין את ריכוזי הראדון במבנה במידה ניכרת.
בבית צמוד קרקע גז הראדון עשוי לחדור גם דרך סדקים בין האריחים (בלטות) ברצפה, אם אריחים אלו הונחו ישירות על הקרקע או על משטח חולי. במקרה זה ניתן לכסות ביריעות pvcתוך הקפדה על אטימת הקצוות. יש להקפיד על תחזוקת הציפוי כיוון שכל נקודת קילוף היא פתח לחדירת הראדון.

במקרים רבים הראדון חודר למבנה דרך הפתחים שבין הצנרת (מים ,ביוב ,חשמל) לקיר או לרצפה. סתימת פתחים אלה תגרום לירידה ניכרת בריכוזי הראדון במבנה.